Emmanuel of Rome –in Hebrew, Emmanuel haRomi; in Italian, Manoello Giudeo – was born to an aristocratic Italian-Jewish family in 1261. Although only a minor poet by comparison to his pre-Renaissance contemporaries, Emmanuel was the first ever poet to write sonnets in any language other than Italian. Around 1300, Emmanuel produced a series of Hebrew sonnet collections that dealt with both secular and religious themes.

Using Dov Yarden’s edition of the Hebrew, I have created English translations of Immanuel’s 9th Machberet, which is a series of sonnets for each month of the Jewish year. So far, there has not been any systematic effort to translate all of Emmanuel’s works and only a few contemporary scholars show much interest in him. By putting these translations into the public domain, I hope others will take up interest in him.

I tell my story and say:

וָאֶשָּׂא מְשָׁלִי וָאֹמַר

TISHRI 

In Tishri, I rejoice; as the feasts to God  Awaken me, to songs of passion sing   I will delight in honey and nectar  A time when willows string up violins  And I shall surround myself  with youth  I’ll eat a banquet fit to feed a king  While staring at the apple of my eye,  The juice of grapes and pomegranates drink.  My face in battle, like before a flame  I won’t be mute, but surely I will sing  As her warden, I open up my lips   I borrow kisses from Ofra’s wellspring  And thank the Lord who made humanity  Complete with all the perfect openings

בְּתִשְׁרִי אֶשְׂמְחָה כִּי מוֹעֲדֵי אֵל  יְעִירוּנִי לְשׁוֹרֵר שִׁיר עֲגָבִים  וְאֶתְעַנַּג בְּנֹפֶת צוּף וּפַנַּג  וְכִינוֹרַי תְּלוּיִם עַל עֲרָבִים  וְאַצִּיבָה סְבִיבוֹתַי נְעָרַי  וּמוּל פָּנַי לְאַיֶּלֶת אֲהָבִים  וְאֶסְעַד מַעֲדַן מֶלֶךְ וְאֶשְׁתֶּה  עֲסִיס רִמּוֹן וְאֶשְׁכַּר דַּם עֲנָבִ ים וְאֶשְׁכַּח רִישׁ וְלֹא אַחְרִישׁ וְאָרֹן  וּפָנַי בַּקְּרָב כִּפְנֵי לְהָבִים  וְאֶלְוֶה מִשְּׂפַת עָפְרָה נְשִׁיקוֹת  וְלִפְרֹעַ שְׂפָתַי לָהּ עֲרָבִים  וְאוֹדֶה אֵל אֲשֶׁר יָצַר בְּחָכְמָה  בֵּני אָדָם וּבָרָא בָם נְקָבִים

MAR-CHESHVAN 

In Mar-Cheshvan, we’re lifted up by light  I long to stand on dark borders of clouds  And cry out from the fastened fires of night  So sticky honey drips on land unploughed  Upon the borders of the fields I press  The nectar into syrup and the olives into chow  I drink until I forget poverty  And drive out all the grief from hearts somehow  I bless each bairn to any woman born   I see this as the time for seeds to sow  The autumn plants assert this as their hour  Nothing has thorns that sting as sharp as now  But shoots will spring from barren earth again  Like men from graves, accomplishing God’s vow

בְּמַרְחֶשְׁוָן מְאוֹר יַעְלוֹת וְזִיוָן  אֱהִי עֹרֵךְ לְמוּל אֹפֶל עֲנָנָיו  וְקָרָתוֹ בְּאֵשׁ חֵשֶּׁק אֲגָרֵשׁ  וְתַמְרוּרָיו בְּנֹפֶת צוּף עֲדָנָי  וּמוּל פִּרְשׁוֹ יְהִי חֵשֶק וְדִבְשׁוֹ  וְאֶל מוּל בָּאֳשׁוֹ רֵיחַ שְׁמָנָיו   אֲנִי אֶשְׁתֶּה וְאֶשְׁכַּח רִישׁ וְאַחְרִישׁ  וְאָסִיר מִלְּבָבִי עִצְּבוֹנָיו  וּמִכָּל חַי יְלוּד אִשּׁה אֲבָרֵךְ  אֲנִי נֹחַ וְנִטְעֵי נַעֲמָנָיו  אֲשֶׁר לוּלֵי נְעִימוֹתָם יְכֻסֶּה  זְמָן חָרוּל וְעָלוּ קִמְּשׁוֹנָיו  עֲלֵי יָשְׁרוֹ אֲחוֹנֵן אֶת עֲפָרוֹ  בְּתוֹךְ קִבְרוֹ וְאֶרְצֶה אֶת אֲבָנָיו

KISLEV 

In Kislev, God’s horseman I will be  And through calm pride I surely will agree  A light on high supports a needy man  To lift the dust of earth to build freely  We light each night an eight pronged candel’bra  Drink whiskey like the finest smooth honey  The beauty of the girls’ arms, so exposed  Whose eyes, like light’ning, shine in front of me  One woman sets the table for the meal  Another one runs after her to clean  One coyly turns aside and rends men’s hearts  Another bakes up biscuits for high tea  I need not wonder what the meal will be  The main course is spread out in front of me

בְּכִסְלֵו אֶהְיֶה שָׁלֵו וְאוֹדֶה  לְצוּר רֹכֵב בְּגַאְוָתוֹ שְׁחָקִים  וְאוֹר עֶלְיוֹן אֲשֶׁר אִישׁ דַּל וְאֶבְיוֹן  מְרִימִי מֵעֲפַר אֶרֶץ וּמֵקִים  וְנֵרוֹת אֶהְיֶה מַדְלִיק שְׁמֹנָה  וְשִׁקּוּיַי כְּנֹפֶת צוּף מְתוּקִים  וְהַיָּפוֹת זְרוֹעֹתָן חֲשׂוּפוֹת  וְעֵינֵיהֶן יְרוּצוּן כַּבְּרָקִים  וְאַחַת עֹרְכָה שֻׁלְחָן וְאַחַת  תְּשַׂדֵּד אַחֲרֶיהָ הָעֲמָקִים  וְאַחֶרֶת תְּלַבֵּב הַלְּבִבוֹת  וְאַחֶרֶת תְּבַשּׁל הָרְקִיקִים  וְצַפִּיחִת וּמַעְשֵׂה הַחֲבִתִּים  וּמַרְחֶשֶׁת מְזָוֵינוּ מְפִיקִים

TEVET 

The tenth Tevet: a fast for those who died  When God’s children, like roaring seas, shall thrive  They come in waves before the courts of God  Where fools can dream and helping hands can strive  To dig the chilly ground; this cold man shakes   Those muscly men who work the harsh outside  Who pull the jumpers round their necks and hide  On snowy roads beneath the winter sky  On days like these, I look for doe-eyed dames  In secret surfaces where they reside  My life is like a dead stalk in decay  And yet, with only a gaze, I revive  I know that God will crush all those who hate  But meanwhile, I’ll be fortified by wine

בְּטֵבֵת בַּעֲשָׂרָה בוֹ יְצוּמוּן  בְּנֵי אֵל חַי וְכַיַּמִּים יְהִימוּן  לְבוֹא צַר בֵּית אֱלֹהִים וַחֲצֵרָיו  בְּכֵילַפּוֹת וְכַשִּׁיל יַהֲלֹמוּן  וְהַקֹּר יַחֲלֹף הָאִישׁ וְיִדְקֹר   פְּנֵי שָׂרִים הֲכִי חָבוּשׁ בְּטָמוּן  וּמִטְרוֹת עֹז וְטִיט חוּצוֹת וְקֶרַח  וְשֶׁלֶג עַל מְסִילֹּתַי יְרֻמוּן  לְעֵת כָּזֹאת אֲשַׁחֵר הַצְּבִיּוֹת  אֲשֶׁר סוֹד עַל יְגוֹנִים יַעֲרִימוּן  וְעֵינֵיהֶן וְהוֹד צִיצַת לְחֵיהֶן  יְחַיּוּנִי נְבֵלָתִי יְקִימוּן  וְאֵיךְ אִירָא וְיֵינִי לִי לְעֶזְרָה  וְהוּא יִמְחַץ מְשַׂנְאַי מִן יְקוּמוּן

SHVAT 

Your face is harsh as bastards’ are, Shevat  You send your time and frosty ice like loaves  The whizzing snow breaks skies and cools my heart  I spot the lovers hiding in alcoves  They thrust and grab with their bosoms exposed  Their voices cry out loud within their homes  I cursed the stupid sermons as I froze  And realised I was better off alone

שְׁבָט אַכְזָר וְעַז פָּנִים כְּמַמְזֵר  וּבוֹ יַשְׁלִיךְ זְמָן קַרְחוֹ כְפִתִּים  וְהַשֶּׁלֶג גְּאוֹן הַלֵּב יְפַלֵּג  וְהַדּוֹדִים בְּחֵיק יַעְלוֹת נְחִתִּים  וְרָצֵי הַצְּבִיּוֹת הֵם דְּחוּפִים  וְכָרוֹזָא בְּקוֹל קָרֵא בְּבָתִּים  אֲרוּרָה דֹּרְשָׁה צֶמֶר וּפִשְׁתִּים  לְעֵת כָּזֹאת לְבַד מַעְשֵׂה חֲבִתִּים

ADAR 

Adar arrives to teach the bawdy tale  Of how Haman and Zeresh caused such shame If I had not such wealth and dignity  I could not feast upon these geese and game  In my right hand, a cup of toddy wine  I shout each time I hear Haman’s curs’d name  I join my mates and drink myself insane  Until the heroes and the brutes are same  We cheer with throats full of liquor and food  For tyrants who will never rise again  Only good wine can expel pain and strife  And so we praise its healing holy name

בְּאַדָּר אֶהְיֶה ישֵׁב וְדֹרֵשׁ  וְאַזְכִּיר חַסְדֵי הָמָן וְזֶרֶשׁ  וְלִי יוֹנִים וּבַרְבֻּרִים אֲבוּסִים  וְלֹא אָחוּשׁ הֲאִם לִי הוֹן וְאִם רֵישׁ  וְהַיַּיִן מְבֻשָּׂם אֶל יְמִינִי  בְּקוֹל קֹרֵא וּבַדִּבּוּר יְפָרֵשׁ  וְאִם אֹמַר אֲרוּר הָמָן וְזֶרֶשׁ  יְשִׁיבוּן אַל תְּקַלֵּל דּוֹד לְחֵרֵשׁ  וְקוֹל קֹרֵא אֱכֹל וּשְׁתֵה לְשָׁכְרָה  וְלֹא תַשְׁאִיר לְנֹחֵל אוֹ לְיוֹרֵשׁ  בְּיַעַן הוּא לְבַד רִפְאוּת וּמָזוֹר  וְכָל רַע וָחֳלִי גָּרֵשׁ יְגָרֵשׁ

NISSAN 

Nissan, I will recall God’s miracles  Come see our homes, delight with joyous Jews  How good and pleasant are these former slaves  Our ancestors whom God opted to choose  Once cloaked in cloud, they wandered in deserts  But now delight and wonder are our views  Up from these blossomed trees call turtle doves  Our doorways filled with special treats, infused I fall in love with her between the flower beds  And couples ride the heavens in pursuit  I will sacrifice the flesh and wool  Of lambs and rams and farmers’ choicest ewes  Let me cry out to all my famished friends:  Jerusalem and food wait here for you!   Upon the Torah’s head a diadem  And graceful bracelets embedded with jewels  Her crown reveals her lovely wonderment  Each heart lights up to listen to her news  Although a broken world encroaches now  When morning comes, the world awaits her truth

בְּנִיסָן אֶזְכְּרָה נִסֵּי אֱלֹהִים  וּבֹו אוֹרָה וְשִׂמְחָה לַיְּהוּדִים  וַּמה טּוּבוֹ וַּמה יָּפְיוֹ אֲשֶׁר בּוֹ  אֲבֹתַי יָצְאוּ מִבֵּית עֲבָדִים  וּפָשַׁט הַזְּמָן עָנָן לְבֻשׁוֹ  וְעָטָה אוֹר וְכֻלּוֹ מַחֲמַדִּים  וְקוֹל הַתּוֹר עֲלֵי מִפְתָּן וְכַפְתּוֹר  וְאֶרְאֶה עַל פְּתָחַי כָּל מְגָדִים  וְחשֵׁק עִם חֲשׁוּקָה בֵּין עֲרֻגוֹת  בְּשָׂמִים רֹכְבִים יַחְדָּו צְמָדִים  וְאֶזְבַּח שׁוֹר וְשֶׂה נָקֹד וְטָלוּא  לְבַד מִן הַתְּיָשִׁים הָעֲקֻדִּים  וְאַעְבִיר קוֹל לְכָל צַד כָּל דְּכָפִין  וְצָרִיךְ לֶאֱכֹל יִהְיוּ עֲתִידִים  וְאַצִּיב יַעֲלַת הַחֵן לְנֶגְדִּי   בְּרֹאשָׁהּ צִיץ וְעַל יָדָה צְמִידִים  וְהִיא תַעְנוּג לְכָל לֵב נוּג וְלַחְרֹט  פְּאֵר הוֹדָהּ יְדֵי הָעֵט כְּבֵדִים  לְדַעְתָּהּ יֵצְאוּ יָדַי גְּדוּדִים  וְעַד בֹּקֶר הֲכִי נִרְוֶה בְדֹדִים

IYYAR 

Iyyar asks me a joyful oath to swear   I join my hands, both left and right, as pairs  With lustful oxen, all Hebrews will unite  By seeking dreams and chirpy birdsong pray’r  I will never see liberation come  Nor hear lads singing in the streets somewhere  The world removes the mourning clothes she wears  To swap for fancy garb, with lovers shared  I free myself from books I have to read  The Talmud’s texts, to which I am an heir  Instead, I’ll set myself beside a doe  Her body giving life beyond compare  And though the heat of morning beats us slow  When death does come, we will be holy there

בְּאִיָּר אֶשְׂבְּעָה שׂבַע שְׂמָחוֹת  וּבִשְׂמֹאלִי וּבִימִינִי נְעִימוֹת  בְּשׁוּרִי חשְׁקִים מִכָּל עֲבָרִים  בְּצִיץ צִצִּים לְשַׁחֵר הָעֲלָמוֹת  וְלֹא אֶרְאֶה לְבַד גִּילַת וְרַנֵּן  וְלֹא אֶשְׁמַע לְבַד שִׁיר עַל עֲלָמוֹת  וְתֵבֵל תַּחֲלִיף סוּת אַלְמְנוּתָהּ  וְלִכְבוֹד חשְׁקִים תִּלְבַּשׁ רְקָמוֹת  וְאֶתֵּן גֵּט לְעֵרוּבִין וְגִטִּין  וְסַנְהֶדְרִין וּמַסֶּכֶת יְבָמוֹת  וְאֶבְחַר לִי לְצֵידָה הַצְּבִיָה  לְחִי שׁוֹשָׁן נְשָׁמָה לַנְּשָׁמוֹת  פְּנֵי חַמָּה אֲשֶׁר כָּל שֹׁחֲרֶיהָ  קְדֹשִים יִהְיוּ בָהּ אַחֲרֵי מוֹת

SIVAN 

Sivan makes me remember all God’s deeds  How by wonder, He lifts us up, proceeds  He brought His treasur’d people to freedom  His children follow after where he leads  They see his words and statutes as their light  Enlightened by the Torah’s sacred creed  Hear us, O God, as we cry out to You  Comfort our fears in this, our hour of need  O, show us Moses, whom we need so close  Who came from mountains in the clouds, decreed  To us the ten statutes by which we live  For Jeshurun bowed down and found he’d heed  Then Esau saw that God fulfilled His will  And Ishmael learnt that God would be his steed

בְּסִיוָן אֶזְכְּרָה פִּלְאוֹת אֱלֹהִים  אֲשֶׁר נִשָּׂא וְגָבַהּ עַל גְּבֹהִים  אֲשֶׁר יָצָא לְיֵשַׁע עַם קְרֹבוֹ  יְלָדָיו הֹלְכִים אַחְרָיו וְנִנְהִים  וְנָתַן הוֹד וְנֵר מִצְוָה וְתוֹרָה  לְעַם קָדְשׁוֹ לְאוֹר יִשְׁעוֹ כְמֵהִים  וְשָׁמַעְנוּ אֱלֹהִים חַי מְדַבֵּר  וְנַחְנוּ פֹּחֲדִים מֶנְהוּ וְרֹהִים  וְרָאִינוּ אֲזַי משֶׁה בְּגִשְׁתּוֹ  לְעַרְפַלָּיו וְעָמַדְנוּ תְמֵהִים  וְהִתְוָה תָו עֲשֶׂרֶת דִּבְּרוֹתָיו  הֲתִשְׁתּוֹחַח יְשֻׁרוּן עוֹד וְתָהִים  שְׁאַל עֵשָׂו הֲרָאָה כֵן בְּעֹשָׂיו  וְיִשְׁמָעֵאל הֲשָׁמַע קוֹל אֱלֹהִים

TAMMUZ 

Stripped bare and broken, in Tammuz, I go  To play and say the eulogies of woe  My contrite heart cries out in broken pain  My clothes are drenched in blood and wet sorrow  That soaks the valleys of God’s holy home  The plunder and destruction of my foes  Those heathens burn the sacred sites they hate  And tear up Torah scrolls, they overthrow  An idol stands upon God’s conquered throne  It breaks my heart in ways I’ve never known  I take my sword, prepare myself for war  The huntsman within me readies his bow  So all of my tears will break down these walls  In grieving the lost ones, I cry alone

בְּתַמּוּז אֵלְכָה עָרוֹם וְשׁוֹלָל  וְלִשְׂחוֹק אֹמְרָה נַפְשִׁי מְהוֹלָל  וְאֶתְעַנֶּה בְּלֵב נִשְׁבָּר וְנֶעְכָּר  וּמַלְבּוּשִׁי בְּדַם דִּמְעִי מְגוֹלָל  אֲשֶׁר בּוֹ הָבְקְעָה עִיר בֵּית אֱלֹהַי  וְהֵצַר צַר וּבָזַז בַּז וְשָׁלָל  וּבָטְלוּ הַתְּמִידִים בּוֹ וְשָׂרַף  אֲפוֹסְטוֹמוֹס לְתוֹרַת אֵל וְחִלָּל  וְצֶלֶם הֶעֱמִיד תּוֹךְ הֵיכְלֵי אֵל  מְשׂוֹשׂ לִבִּי לְזֹאת חָרַב וְדָלָל  הֲיַעְרֹךְ צִיר אֱלֵי צִירִי וּמַכְאֹב  לְמַכְאֹבִי אֲשֶׁר בָּא לִי וְעוֹלָל  וְלָכֵן כֹּל אֲשֶר דִּמְעָה יְפַכֶּה  וְיִתְאַבֵּל לְפִי שִׂכְלוֹ יְהֻלָּל

AV 

Throughout the month of Av, I will cry and grieve  I’ll pump out reservoirs of tears of pain  For desecration of God’s wasted home  The refugees removed by Rome’s campaign  On one long day, like Haman’s sons we hang  While God destroys His seat of holy reign  With fuming rage, my life force God destroys  I sob out floods of salty tear-filled rain  Now traitors and cynics surround me  But I won’t eat or make love for the slain  And were it not for God’s endless mercy  My mouth would never know to laugh again

בְּחֹדֶשׁ אָב אֱהִי נִכְאָב וְאֶדְאַב  וְאֶשְׁאַב מֵי דְמָעַי מִכְּבֵדִי  וְאֶתְעַנֶּה לְחָרְבַּן בֵּית אֱלֹהַי  וְעִיר קָדְשׁוֹ וְעַל הָגְלַת כְּבוֹדִי  בְּיוֹם אָרוּךְ כְּמוֹ וָי”ו וַיְזָתָא  בְּחֻמּוֹ נֶהֱפַךְ חֹרֶב לְשַׁדִּי  וְהַמַּיִם אֲשֶר אֶשְׁתֶּה לְשִׂכִּים  בְּמוֹ עֵינַי וְלִצְנִינִים בְּצִדִּי  וְאַרְחִיק הַצְּבִיָּה מִיְּצֻעַיְ  וְאֶתְגּוֹלֵל בְּמִטָּתִי לְבַדִּי  וְלוּלֵי נַחֲמוּ בִּבְנֵי אֲוָזָיו  יְמַלֵּא פִי שְׂחוֹק אֶבְכֶּה בְעוֹדִי

ELUL I 

The nobles’ daughters now are frollicing  On flower beds of Elul’s evenings  And balls run down the rafters of downswings  Like those who made our rabbis into kings  O, let us go and see the vineyards spring  We’ll search for fresh grown figs until ev’ning  Where trees not only grow but even sing  And they will speak words kind and flattering  Lift up your hand and don’t forget a thing   I wrote these words of verse when I was young  So ev’ry month could have its praises sung  Today, in age, I wrote another one  In sacred oil to praise the Elul month  And now my greatest poem has begun…

בְּאֵלוּל אֶעֱלֹז עִם בַּת נְדִיבִים  בְּעֶרֶשׂ רַעֲנָנָה עַל עֲרָבִים  וְהַגֻּלּוֹת יְרֻצוּן בָּרְהָטִים  כְּאִלּוּ יִתְּנוּ שָׁמַי רְבִבִים  וְנַשְׁכִּימָה וְנֵצֵא לַכְּרָמִים  לְשַׁחֵר הַתְּאֵנָה עַד עֲרָבִים  וְאָז אֶרְאֶה גְפָנַי אֹמְרִים לִי  בְּפֶה חָנֵף וּבִדְבָרִים עֲרַבִים  הֲתִקַּח הַתְּאֵנָה דּוֹד לְמָנָה  נְשָׂא יָדְךָ וְאַל תִּשְׁכַּח עֲנָבִים   אֵלֶּה הֵם הַשִּׁירִים הַמְפֹאָרִים  אֲשֶר חִבַּרְתִּי עַל הֶחֳדָשִׁים בִּימֵי הַנְּעוִּרים  וְעוֹד חִבַּרְתִּי שִׁיר עַל חֹדֶשׁ אֱלוּל  בֶּשֶׁמן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ בָּלוּל  וּלְיָפְיוֹ הוּא עִלָּה וְכָל שִׁיר זוּלָתוֹ עָלוּל  וְהוּא זֶה

ELUL II 

If only you would bless my eyes, Elul,  For you I would become an Amora  A lord of words, a student to Rava  And I will fast and search for sweet Mannah  Within the vineyards I will sit pretty  And sing and dance although my death’s not far And I will leave my soul behind in words  I’ll suckle breasts from vine shoots as they are

בְּאֵלוּל תְּבַלּוּל בְּעֵינַי יְהִי אִם  אֲקַנֵּא לְרָבָא וְלִהְיוֹת אֲמוֹרָא  אֲנִי הַתְּאֵנָה אֲבַקֵּשׁ לְמָנָה  לְנַפְשִׁי וְאֶדְרשׁ אֲנִי רֹאשׁ אֲמִיָרה  וְתוֹךְ הַכְּרָמִים אֲנִי בַנְּעִימִים  אֲכַלֶּה יְמוֹתַי בְּשִׁירָה וְזִמְרָה  וְאָשִׂים גְּפָנַי סְבִיב צַוְּרֹנַי  לְעָנָק וְאִינַק שְׁדֵי הַזְּמוֹרָה